פסק-דין בתיק ת"א 320-07

(חלקי)

לפניי תביעה לפיצוי בשל נזק גוף אשר נגרמו לתובע בתאונה, לגביה טוען התובע כי היא מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1985 (להלן:" חוק הפיצויים").

בתחילה הוגשה התובענה, רק כנגד הנתבעת 1, אך משנטען על ידה, כי התובע לא נפצע בנסיבות המהוות תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים, צורפו הנתבעות 2 ו-3, שהן מעבידתו של התובע וחברת הביטוח שלה.

נסיבות התאונה

מטעם התובע הוגש תצהיר נסיבות מיום  16.1.2008 ועל פי האמור בו, התובע היה בעת התאונה הנהג והמחזיק של מלגזה.

התובע מוסר, כי היה עליו להעביר באמצעות המלגזה ארון חשמל שמשקלו כ-200 קילוגרם.

בחלק העליון של הארון 4 אוזניות שדרכן מעבירים שרשרת, את השרשרת מעבירים לשיניים של המלגזה וכך ניתן להרים את הארון בעזרת המלגזה. מצהיר התובע כי לאחר שהכל חובר והוא היה על המלגזה, הוא התחיל להרים את הארון בעזרת המלגזה והארון סטה הצידה ונתקע. במצב זה, הוא לא יכול היה להמשיך בנסיעה כי כל פעולה שהיה עושה, הייתה יכולה להפיל את הארון ואולי גםלהביא  להתהפכותה של המלגזה. התובע ירד מן המלגזה כדי לבדוק אם אפשר לפתור את הבעיה וראה שבורג אחד, ללא אום, שחלק ממנו תקוע בחור שהבורג היה מחובר אליו, מונע את הרמת הארון. התובע ניסה להרים קצת את הארון, כדי שהבורג יצא מן החור, הארון התיישר והוא יוכל להמשיך בנסיעה, אך בזמן שניסה להרים את הארון הוא חש כאב חד וחזק בגב התחתון.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.11.2011, נחקר התובע ארוכות על תצהירו על ידי באי כוח הנתבעות השונות. במהלך החקירות הנגדיות, הובררו פרטים נוספים לגבי נסיבות התאונה כך שהתמונה העובדתית המתקבלת היא כדלקמן:

1.         המדובר היה בארון חשמל (אותו כינה התובע, לסירוגין, לוח או ארון), שמהווה חלק ממכונה, אך הוא אינו צמוד למכונה אלא נפרד ממנה. הארון היה מונח על הרצפה, מן הבסיס יצאו 4 ברגים גדולים, אשר חיברו את הארון כדי שהוא לא יזוז.

2.         משימתו של התובע הייתה לפרק את הארון מן החיבורים שלו, להרים אותו באמצעות המלגזה ולהעבירו למקום אחר, במרחק של כ- 20 מ' מהמקום שבו הארון היה מוצב.

3.         התובע פרק את חיבורי הכבלים של החשמל והתקשורת כדי שהדבר לא יפריע להרמת הארון. הוברר, כי הכבלים יצאו מצינור שבא מן הקרקע והם היו מחוברים ללוח החשמל שבארון. התובע שיחרר את הכבלים וסימן את החוטים.

4.         לאחר מכן, הוא פתח את ארבעת האומים, אשר חיברו את הארון לרצפה. התובע ראה ששום דבר לא מחזיק עוד את הארון.

5.         בחלקו העליון של הארון היו ארבע "אוזניות". התובע עלה למלגזה, אשר עמדה במרחק של 2-3 מ' ממקומו של הארון, הגיע עם המלגזה אל הארון כדי ששתי שיני המלגזה יהיו מעל הארון, בגובה של כ- 20 ס"מ, הוא ירד מן המלגזה, עלה על סולם,  חיבר את השרשראות לאוזניים של הארון, משני הצדדים, ושם כל שרשרת על אחת מן השיניים של המלגזה.

6.         התובע ירד חזרה מן הארון, שם את הסולם בצד, עלה למלגזה שוב והתחיל להרים את הארון לאט-לאט, באמצעות המלגזה. בטרם החל בפעולת ההרמה, יישר התובע את שיני המלגזה, באופן שהן תהיינה מקבילות לקרקע.

7.         לאחר ההרמה הקצרה, התובע הבחין כי הארון נוטה הצידה וכי דבר מה מונע את המשך הרמתו. התובע ירד מן המלגזה, פתח את הארון וראה כי אחד מארבעת הברגים, אשר קודם לכן חיבר את הארון לבסיס הבטון שלו, נתקע בחור שממנו הוא היה אמור לצאת.

8.         התובע חשב לשחרר את הארון על ידי כך שירים אותו מעט, הוא ניסה להרים אותו ואז חש את הכאב החד בגב.

9.         הוברר שממקום מושבו במלגזה, התובע לא יכול היה לראות מה מונע מן הארון להמשיך ולהתרומם, והיה עליו לרדת מן המלגזה לצורך כך. עוד הוברר כי המלגשה נותרה מונעת.

10.       התובע ציין, כי לא יכול היה להוריד חזרה את הארון, שכן לארון יש בסיס של 30 ס"מ מבטון, ואם הוא היה עוזב את הארון, הארון היה נופל, והמלגזה הייתה מתהפכת.

תמצית טענות התובע